הדרכת הורים, שיטת אדלר  

 

בעיות התנהגות ילדים - מה זה גבולות?

הדרכת הורים:

" גבול הוא קו המפריד בין ישויות גאוגרפיות נפרדות" {מתוך ויקפדיה}

רגע, מה זאת אומרת ישויות נפרדות , אני והילדים שלי מחוברים . הם חלק ממני .

אני לא מציבה גבולות , יש גבול למה שדורשים ממני , אני הולדתי תינוק ומיום שהוא נולד אני מחוברת אליוהריח , המגע , הנשימות שלו הן חלק ממני .

אז...נכון שהוא גדל, וגם ככה קשה לי שהוא בגן ורחוק ממני , אבל לחזור הביתה ולשים גבולות עד כאן! מה אני משמר הגבול .  

נכון ,שכולם מדברים על גבולות וכמה שזה חשוב .

אך ,אני רוצה להבין מה בדיוק רוצים ממני?

"גבולות הם לטובת הילד , הגבול שומר על הילד  הוא יוצר בהירות מה מותר ומה אסור ."

עד כאן אני מבינה. ומסכימה בהחלט הרי אני רוצה לשמור על הילד.

אז מה קשה? {מתוך הספר "הורים טובים מדי"}

"הצבת הגבול קשה לנו מאוד , משום שאינה החוויה שחלמנו עליה בקשר עם הילד בעוד הרגעים בהם אנו מטפלים בילד , משחקים , מנחמים ,מתפעלים ממנו . מתאפיינים בחוויה של שיתוף , קרבה , קבלה והכלה .

הרי הרגע של הצבת הגבול הוא רגע של ריחוק והגבלה

הורה שרגיש לילדו , אינו יכול שלא להזדהות עמו והוא מוצף ברגשות אשם, גם כאשר הוא מאמין בכל לבו שתפקידו הוא לחנך ולהציב גבולות לילדו ."

אז מה עושים ?

מילה מייצרת מציאות .

המילה "גבול" , מייצרת אצלי אנטגוניזם. הרי, בגבולות ישנם קונפליקטים וריחוק בין הצדדים  .

אני בוחרת להחליף אותה במילים כללים , סדר ושקט. כלל הוא מקום מחבק ומגן המייצר שקט וביטחון .כאשר התייחסות שלי למילה משתנה , כך גם הדרך שבה אני אבחר להעביר את המסר תהיה בצורה חיובית  .

הדרך להעביר מסרים הינה מגוונת , היא יכולה להיעשות מתוך פחד , מלחמה וריחוק .

אך היא יכולה להיעשות תוך הקשבה , דיאלוג התייעצות. ובעיקר עקביות.

מתוך האמונה שהכלל שקבענו משרת את הילד לטווח הארוך בחיים . נתכנן  איך להעביר את המסר בצורה מכבדת לשני הצדדים .

וכך מערכת היחסים החמה והאוהבת נשמרת.

איזה מילה אתם בוחרים ?

הדרכת הורים ,בוגרת מכון אדלר 

​

בעיות התנהגות ילדים - הוא כזה מסכן אני מרחמת עליו

הדרכת הורים:

כי איך אפשר שלא לרחם על ילד קטן מצונן שנשאר בגן? מה יהיה? איך הוא יסתדר? 
כי איך אפשר שלא לרחם על ילד קטן שהמורה צעקה עליו, איזה מסכן! 
כי איך אפשר שלא לרחם עליו, כמה שעורי בית הוא מקבל ?

אם גם לכם יוצא המשפט הזה מהפה , זה הזמן לעשות FAST FORWARD  ב"שלט ההורות" ולראות מה ההשלכות של דפוס חשיבה זה.
כאשר אנחנו מרחמים על ילדינו למעשה זה גורם לנו לכאורה להרגיש הורים טובים, הרי לא נוכל לחיות בשלום עם כך שילדנו הקטן חווה מצב לא רצוי. אם נחשוב שהשארנו את ילדנו הקטן במציאות "רעה", זה יהפוך אותנו להורים לא אחראים ומוסריים .

האומנם ?

כאשר אנחנו מרחמים על ילדינו, אנחנו לכאורה הורים טובים. אך למעשה אנחנו עושים את הפעולה ההפוכה. הרחמים נועדו כדי להשתיק את רגשות האשם שלנו. 
אך לרחמים ישנה השפעה הרסנית.

ילד שהוריו מרחמים עליו, מבין שהוא חסר יכולות. "אם ההורים שלי מרחמים עלי סימן שאני באמת מסכן (ולא יוצלח)". "נבואה המגשימה את עצמה" – ילד שהוריו חושבים שהוא מסכן, יהפוך להיות איש מסכן.
והרי ממש לא נרצה בכך.

מה שקורה במציאות הוא: הילד נמצא בסיטואציה לא נוחה (שעורים, נזלת, מורה עצבנית), במצבים אלו הוא נדרש להשתמש במשאבים אשר קיימים בו, ביכולות ומיומנויות החיים אשר רכש וכעת יש לו הזדמנות לתרגל במציאות. מצבים של תסכול מאפשרים למידה לטווח ארוך.

כאשר הילד יבין שאנחנו מרחמים עליו יבצע את שתי הפעולות הבאות: 

- הזדמנות להשיג תשומת לב מההורים, ועל כן ידגיש שוב ושוב את הקושי בפני ההורים.

- ימנע מהתמודדות עם המצב. הרי מי רוצה להיות במצבים קשים?!

 תשומת לב שלילית והמנעות לא יקדמו את ילדינו לעצמאות.

אז... מה נעשה? נוציא מהלכסיקון את המונחים "מסכן", "רחמים". נחליף דפוס חשיבה של קושי לדפוס חשיבה של אתגר.

ומהו האתגר?

האתגר שלנו כהורים הוא להבין שלא נוכל לתת לילדנו עולם שרק טוב. אנו נעודד אותם על ה"יש", נחזק את החזק שבהם. נאמין בכוחות שבהם.

וכשיהיו עצובים נהיה שם לחיבוק ונשיקה, מתוך אמפטיה ואהבה.

הדרכת הורים ,בוגרת מכון אדלר 

חינוך ילדים