הדרכת הורים, שיטת אדלר  

​

בעיות התנהגות ילדים - הפסקתי לפחד מהמחשב שלו

הדרכת הורים:

תקופה ארוכה כעסתי על המחשב. הוא הפחיד אותי. הוא גרם לילד לשבת מול מסך, לא לצאת לשחק עם חברים ולהיות חשוף לסכנות רבות. אבל אז פתאום נמאס לי, חיפשתי דרך אחרת, החלטתי לשקם את מערכת היחסים שלי עם המחשב של הילד שלי 

"הבן שלי מכור למחשב, כל היום הוא במחשב, כואב לי הלב. מה לא ניסיתי? לקחתי את המחשב, הוצאתי מהחדר, הגבלתי שעות. שום דבר לא עזר, הוא פשוט רוצה את המחשב. מה לעשות?" 
אני מודה שאת השאלה הזאת גם אני שאלתי את עצמי. 
תקופה ארוכה כעסתי על המחשב. הוא הפחיד אותי. הוא גרם לילד לשבת מול מסך, לא לצאת לשחק עם חברים ולהיות חשוף לסכנות רבות. 
התגובה הראשונה שלי הייתה להילחם. נלחמתי במחשב ויצרתי תקשורת לקויה עם הילדים. מהרבה מומחים שמעתי שהפתרון הוא להוציא את המחשב או את המסכים מהבית אבל עם הזמן הבנתי כי הפתרון אינו ריאלי.
דרך סוגיית המחשב למדתי גם על השינוי שחל בשנים האחרונות בחברה. 
הגבולות שלנו היטשטשו כמעט בכל התחומים. אין חוקים ברורים בכל תחומי החיים, אם זה בין בית לעבודה, אם זה בין הורים לילדים ואם זה בין גבר ואישה. נשארנו חסרי אונים. 
גם במחשב היטשטשו הגבולות. הבנתי שאין "הם" במסך המחשב. יש "אנחנו". כולנו מחבקים את הנייד שלנו, הוא הולך אתנו לכל מקום והיום הוא גם נכנס לתוך המכשיר הסלולארי שלנו. 
הבנתי שהחזון שלי בהורות הוא תקשורת חיובית עם הילדים. הרצון שלי הוא להיות שם בשבילם, להכין אותם לחיים עצמאיים ולאפשר להם להכיר ביכולתם ולדעת להשתלב בחברה מתוך עוצמה. הבנתי שהכללים השתנו, כנראה הילדים שלי לא יצאו לרחוב לשחק מחניים וחמש אבנים. 
המטרה שלי הייתה למצוא דרך אחרת להתמודדות. 
לפתע מצאתי במחשב הרבה טוב :משחקי דמיון, הרחבת התקשורת החברתית, שיתוף, מידע ועוד. הפכתי את המחשב לידיד. 
• גיליתי את התוכן 
הדבר הראשון שעשיתי הוא לשבת עם הילד שלי, להיכנס לעולמו ולבקש ממנו לשתף אותי בתכנים שמעניינים אותו. גיליתי פתאום שילדי בן השש אוהב מאוד את מייקל ג'קסון ורוקד לשיריו, בפורים הוא גם החליט להתחפש לדמותו. תהיתי לעצמי מה בעצם כל כך נורא בזה? ללא המחשב הוא לא היה נחשף לעולם חדש זה של מוזיקה. 
• שיקפתי את הערכים 
מעניין לגלות שבחלק ממשחקי המחשב יש לא מעט ערכים שיכולים ללמוד מהם. אחד הדברים הראשונים שעשיתי הוא לשקף לילד שלי את הערכים של אחד המשחקים הללו. למשל במשחק "מיקמק", טמונים ערכי חברות, מיומנות משא ומתן ועוד. עודדתי את הילד שלי לבחור אתרים מפתחים ומלמדים, שיכולים לתרום לו. 
• לימדתי מהן הסכנות 
כמו בחיים האמיתיים, גם כאן מתברר, אנחנו צריכים ללמד מהן הסכנות. קראנו ביחד באינטרנט את הסכנות הקיימות במחשב וכשהגענו למילה פורנוגרפיה הסברתי לו שישנם אנשים רעים, המצלמים נשים בערום ובכך פוגעים בערך הכבוד. כמובן שלא הרחבתי את הנושא, אך החשיפה לפורנוגרפיה קיימת בכל המדיות כיום, עיתונות, תוכניות טלוויזיה לדוגמא בחדשות. כי זה מוכר. 
כמו שמגיל צעיר הסברתי לו לא לדבר עם זרים, לא לקחת מהם סוכרייה, כך הסברתי כאן. דיברתי בשפתו וכמובן שלא הסברתי על פדופילים בהרחבה. 
• קבעתי מסגרת שעות 
ביחד ומתוך דיאלוג קבענו מסגרת שעות לגלישה במחשב והסברתי שזה מתוך שמירה על ערך הבריאות. הפריע לי מאוד שבארוחות המשפחתיות כולם יושבים עם הניידים אז קבענו ביחד עם הילדים, שבשולחן כולנו לא משתמשים בניידים. השיח נעשה מתוך שותפות והתייעצות. 
נכון, אני עדיין בתהליך של למידה. השינוי לא קורה ביום, אך אני מרגישה שאני בכיוון למטרה, לתקשורת חיובית ובונה. אני בחרתי כך. 
איך אתם בוחרים? האם גם לכם יש את היכולת להתנהל מעוצמה ולא מפחד? מה חשוב לכם בהורות ומהן מגוון הבחירות אשר עומדות לפניכם?

הדרכת הורים 

בעיות התנהגות ילדים - הם כל הזמן במסכים מה עושים?

הדרכת הורים:

כשהילד שלי חוזר מהגן, מיד אחרי שהוא משיב על השאלה הידועה: "איך היה בגן?" ותשובתו היא – "כיף!" האייפון שלי כבר בידו, מוריד משחקים וגולש לעולמות דמיוניים.
בנתיים השניצלים משנים את צבעם מוורוד לחום, הטלוויזיה כבר בעוצמה ובוב ספוג שוב בתמונה.

וכך אנחנו אוכלים ארוחת צהריים משותפת, הוא שקוע במסך הטלוויזיה ואני מנסה לשאול עוד שאלה כדי שננהל שיחה. הפעם ניסחתי שאלה מתוחכמת: "עם מי שיחקת בגן?"
הוא משיב: "לא בא לי לדבר עכשיו". מתוך ערך הכבוד, אני ממשיכה לבלוס את הסלט שלי בשתיקה.

 לאחר ארוחת הצהריים הוא מקפץ לו למחשב. אומנם המחשב שלנו נטול סיכונים, הסברתי על גלישה בטוחה ואני יודעת שהמשחקים שלו מותאמים לגילו, אך עיניו שוב נעוצות במסך.

 אחה"צ הוא יוצא מהמחשב והולך לחבר. בדרך, כדי שלא ישתעמם, האייפון שוב בפעולה. כשאני מבקשת שיפסיק לשחק , תשובתו הקבועה היא: "אני באמצע משחק " , דרך אגב , הוא תמיד באמצע משחק. בליבי אני חושבת "לא נורא, עכשיו הוא ישחק עם בני אנוש..." אך כשהדלת נפתחת, בני וחברו רצים בשמחה -  לשחק בפלייסטיישיין וטניס בWii. הרי ידוע שזה "משחק ספורטיבי"...

בלילה-בלילה, כשאני עומדת על שלי לקרוא לו סיפור לפני השינה , יש לו רק בקשה קטנה  - לפתוח את הטלוויזיה בגלל שיש תוכנית מאוד חשובה.

 יום אחד החלטתי שדי! אני אזרוק את כל המסכים בחייו של ילדי. 
לא יהיו יותר מסכים בביתי. לא מחשב לא טלוויזיה ולא אייפון.

 בעודי מקבלת החלטה אמיצה, נתקפתי בחרדה קלה .

אם לא יהיה לי אייפון, אהיה מנותקת מהעולם. ללא המיילים , הפייסבוק , הwhatsapp וחבריהם - מי אני בכלל? ללא הטלוויזיה, איך אדע להתעדכן בחדשות ? או לדעת לבשל בזכות המאסטר שף שלוש?
איך אסתדר ללא מחשב? איך ארחיב את השכלתי המוסיקלית ללא ה- youtube העולמי?

ובכלל אם חושבים על זה, מה רע כל כך במסכים ? הם חלק מחיי.
הנייד שלי הוא החבר הכי טוב בעולם, אני דואגת וחרדה לו כמו לאחד מבני המשפחה. כשאני מאבדת את הנייד אפילו לשנייה, בשירותים  או במטבח אני מתקשרת אליו שלא ידאג...

 כמובן שבחרתי להשאיר את המסכים בחיי. ואם בחיי, אז למה לא בחייו של  בני? הרי הקידמה כבר כאן. אם חושבים על זה, לא הם הילדים במסך , כולנו מחוברים כל הזמן.

ומה הפיתרון?
חמי עליו השלום היה אומר :"הכל במידה" .

לכן בחרתי לנו אלטרנטיבות נוספות: לבני משחק בגינה ובשבילי - כתיבה.

חישבו גם אתם אילו אלטרנטיבות תוכלו להציע לבני המשפחה כדי לשלב בין שהייה מול מסכים לבין פעילויות אחרות. התמקדו בתחביבים של הילד ובתחומי העניין שלו ומיצאו פעילויות שיוכל לבצע בעצמו ויחד אתכם.
ואל תשכחו - "הכל במידה".

הדרכת הורים  בוגרת מכון אדלר - חינוך ילדים